מאז שהגעתי

"אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה צחקתי ככה", אמרת בעודך פורעת את שיערך והוא מתיישב בצורה מושלמת. 

את מתמתחת על המחצלת ומסדרת כרית מתחת לראש. הראש שקצת מרחף בלי קשר לבירות שבלענו.

"עבר המון זמן מאז שהסתכלו עליי ככה", את אומרת ואני לא מבינה.

"הסתכלו עלייך איך?״ אני שואלת בתמיהה ומשננת כל קמט חיוך קטן בפנייך.

"בדיוק ככה. כמו שאת מסתכלת עליי", את אומרת ומעבירה את ידך על רגלייך כאילו מחכה למגע. מסתכלת עליי בעיניים שמסתירות סוד ואת מתה לחשוף אותו בפניי. מה את מסתירה?

"מה את מסתירה?" נפלט לי ואת לוקחת צעד אחורה ומתמקמת מחדש. מסדרת את החולצה וחושפת מחשוף קטן. "למה את חושבת?" שאלת והשתתקתי לרגע. כאילו מה, להגיד לך?

"כי אני רואה אותך. יש לך שם משהו שנמצא הרבה לפני שהגעתי". אני יורה בביטחון ונזהרת. קצת מתחרטת על מה שיריתי, אבל מאוחר מדי. זה כבר בחוץ.

את רוכנת אליי בזהירות מהירה, ומנשקת קלות לשפתיי.

החיבור קרה מזמן, והנשיקה. הו הנשיקה.

היא בואה של אהבה גדולה.


© כל הזכויות שמורות לגולדה  2021 - 2016.